Scroll To Top

נחל בטון 1999-2002 -



ח"כ מוסי רז -  נחל בטון
 

"נלבישך שלמת בטון ומלט" זהו האתוס הציוני המפורסם שכולנו התחנכנו עליו. לבנות, לבנות ושוב לבנות זאת הציונות האמיתית.

הבטון הוא ידידנו הטוב ביותר על פי החינוך שקיבלנו (עוד ישוב, עוד כביש, עוד מפעל ולא משנה על חשבון מה).

כמעט ושכחנו את המשכו של השיר "ונפרוס לך מרבדי גנים" לאט לאט ובשיטתיות בנינו את ארצנו היפה, אחת הצפופות בעולם תוך שימוש מופרז בבטון ותוך בזבוז משווע בקרקע. כמעט ולא פרסנו מרבדי גנים, אך עוד פחות מכך שמרנו על יופייה הבתולי הטבעי.

"נחל בטון" הצירוף היפה שנבחר לשם המיצג המרהיב של האמנית האקולוגית שי זכאי, הוא כמעט דבר והיפוכו: נחל ובטון ? ועוד בארץ ? הרי מדובר ממש ב"..וגר זאב עם כבש". במאה השנים שבהן השתמשנו שימוש מופרז בבטון דאגנו גם להשמיד כל נחל בארץ, הפכנו את הקישון והירקון שנודעו במימיהם הנקיים לנחלי ביוב של ממש.

בנחל אמורים לזרום מים נקיים אל הים, לחלחל אל מי התהום ולהשקות גידולים חקלאים בדרכם. בטון, לא כל שכן פסולת בטון, הוא ממש ההפך, מלכלך את המים, מונע את הזרימה ומזהם את מי התהום.

האמנית הבינתחומית המצוינת, שי זכאי שהכניסה לארץ את המושג "אמנות אקולוגית" -  משתמשת במיצג בצורה יצירתית ומרתקת באמנות כדי להעביר את המסר האקולוגי של שימור הנחל. זו הציונות האמיתית של המאה העשרים ואחת, המשך בנין הארץ תוך שמירה על הסביבה .

ציונות שהיא כחול לבן אבל גם ירוק ואולי קצת אדום.

 

מוסי רז, ח"כ,

יו"ר פורום ישראלי לאמנות אקולוגית

2001