סדרה של שישה תצלומים, המתעדים מהלך של שש שנים, באמצעות צילום אחד בשנה, של מיצב דינאמי, המקשר בין התבוננות סביבתית על התנהלות צפויה של חברת צריכה לבין התבוננות פרטית, על חפצי צריכה כמייצגים של זיכרון ותהליכי פרידה. 2006-2012

המיצב מורכב מפרטי ריהוט מצופים בעלים, המתמוססים ומתכלים לתוך האדמה. אלו פרטי ריהוט ששימשו את בעליהם במשך שני דורות, ונמצאו ללא שימוש עם מותם של בעליהם. פרטי הריהוט מייצגים חדרי דירה אחת: שולחן התה של אמא- מהסלון, שולחן הכתיבה והכסא שלי מגיל שלוש- מחדר הילדים, ומתקן העניבות והחליפות של אבא - מחדר השינה. כל אלו שנותרו מיותמים הובאו לביתי הנוכחי, וצופו בעלים מהגינה. 

לאחר הצגת המיצב במספר תערוכות, החזרתי אותם ליער, וביקשתי מהם לחזור ולהיות מה שהיו בתחילה, עצים. אולי חומר גלם, אולי לחזור לאדמה מהם הגיעו. פעם בשנה צילמתי את ההשתנות וההתמוססות שלהם, משנת 2006, עד הצילום האחרון בשנת 2012, שנוכחתי שפרטי הריהוט נטמעו באדמה וזו התחייתה והצמיחה חיים חדשים.

הסדרה הוצגה בגלריה המחקרית של המכון הטכנולוגי בחולון, אוצר אריה ברקוביץ, במרכז לצילום ואמנות אקולוגית ובמרכז המבקרים של יקב האלה. חלק מהתצלומים הופיעו גם בספר- תווי יער- הספרייה.

עקבות המיצב וזיכרונו, נמצאים ביער.