המוזה חוזרת לנחל, לאחר הניקוי. יצרנו ריקוד בנחל שביטא את התהליך מזיהום לשיקום.
בתצלום- אווה אלקיים, עיצוב שמלה- אודיאה שגיב. השמלה עשוייה מתחבושות וצבועה בתמציות תה. 

שלמת הבטון מהשיר של אלתרמן, הגיעה לנקודת רווייה. כבר לא ניתן להוסיף ולו ס"מ בטון אחד במדינה הזו.
ציפיתי את קפלי השמלה שלי, בבטון, ומכיסיה יוצאים שתילים רעננים. מעוררת חמלה השמלה הזו.
את המשוואה הזו שבינוי ופיתוח = קידמה, יש לערער, לשנות, להוסיף למשוואה גם נושאים כגון שימור ושיקום, ומודעות סביבתית לכל דבר שאנו עושים. 

אוסף פרטי, 1.50מ', בד, בטון, ברזל. 2003

היד הנוטעת היא בארץ גם היד הכורתת. ועוד איך היא כורתת. לא תמיד מהסיבות הנכונות. שם התצלום לקוח ממילון היערנות. הם הגיעו לדבריהם לבצע דילול, ובצעו חישוף. כמה עצוב. בעשרים השנים שאנחנו גרים ביער, הוא נאנס פעמים רבות עי מי שאמורים לשמור על עושרו וזהותו.
בתצלום: היא מתרוממת מעל היער הכרות ואשכרה מנסה לחבר את החלקים מחדש...
60X90 ס"מ, תצלום צבע. הוצג בתערוכה סודית בבנק לאומי. 2012

רגע השיא ב"קונצרט למערבלי בטון", מתוך הפרויקט- "נחל בטון, שיקום נחל כיצירת אמנות". הקהל חותם בחתימת ידיו אמנה חברתית להפסקת הזיהום בנחל, ולשמירה על נחלים בעולם. הקהל- נוצר מקהלים שאינם נפגשים אף פעם אלמלא תיווכה של האמנית - פלסטינאים, מושבניקים מהאזור, רקדניות מהסביבה, מהנדסים ובעלי מחצבות, נהגי מערבלי בטון, אמנים, אקולוגים, ואנשי גלריות. ברגע השיא כולם מוזמנים לשולחן הסעודה האחרונה, ליצירה של אמנה החברתית.